<h1>ספר התרומות שער י"ד חלק ו'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
והיכא דמית מלוה והניח יתום קטן שאינו ראוי לשמוע ולהבין צואת אביו ואין שם יורש אחר עמו, או שנולד לאחר מיתת אביו. על זה שנינו במשנתנו [שבועות מ"ה ע"א], העיד ר' יוחנן בן ברוקא שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל. ומסתברא כשנשבע אינו נשבע אלא לכשיגדיל. ומה שבועה נשבע, שלא מצא בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. אבל אין משביעין אותו שלא פקדנו ושלא אמר לנו אבא ששטר זה פרוע, דאנן סהדי דלא פקיד ליה מידי, שהרי קטן היה. וצריכין אנו לברר אם מת מלוה והניח יתום קטן או שנולד אחר מיתתו שכל אלו אינן בני צואה, אך הניח עמו בנים אחרים או שמנה עליו אפוטרופוס ומת הקטן, ונמצא שירשו אחיו חלקו, אם יטלו חלק הקטן שאר האחים. מי אמרינן כיון שלא היה בר צואה ובודאי כל מה שצוה אביהם לגדולים צוה, ואין לנו לחוש אם להם לא צוה לאחיהם שמת צוה, הילכך נשבעין שבועת היורשין ונוטלין חלקם וחלק הקטן שירשו הם. גם אם יש להשביע אפטרופוס הקטן בטרם יגדיל אם תובע חוב הקטן. ועל זה השיב הר"א ז"ל שאם נולד הבן אחר מיתת אביו או היה קטן בשעת מיתתו ויש אחים ולא רצו להמתינו עד שיגדיל, והוציאו שטר זה ונשבעו שבועת היורשין, גובין את כל החוב, חלקם וחלק הקטן, כי זה אין שבועה עליו כלל, כיון שיש עמו שאר אחים. שהרי פקדנו אין עליו, דלאו בר צואה הוא, ושלא נמצא בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אין עליו, דאחיו מצאו מה שמצאו ולא הוא, הילכך משמע דגובין הכל בשבועה ונותנין חלקו לזה הקטן, דאם כן יפסיד הוא חלקו בשביל שלא ימתינוהו, או יצטרכו אחיו להמתינו עד שיגדיל, בודאי הרי הם כשלישים או כאפטרופסין להוצאת שטר זה ונוטל זה הקטן חלקו בשבועתן, וגם הם יטלו הנשאר. דאי לא תימא הכי, היכא שהשטר יוצא מיד אחד מן האחין שהוא יכול לישבע וכולן אין יכולין לישבע, יפסידו כולן חלקן חוץ ממנו. אלא ודאי הוא נשבע וגובין כולן בשבועתו. וכל שכן אח קטן שנוטל חלקו בשבועתם. וכן אם מת אין ספק שזוכין כולן בחלקו ונשבעין שבועת היורשין ונוטלין חלקן וחלקו. ואם יש לזה הקטן אפוטרופוס שמינהו אביו ומבקש חובותיו של קטן, יש לאפוטרופוס לישבע שלא צוהו אבי היתומים ששטר זה פרוע, ושלא מצא בין שטרותיו של אבא שטר זה פרוע. ואם מנוהו ב"ד אין עליו שלא פקדני אביו של יתומים, אבל יש עליו שלא מצא בין שטרותיו ששטר זה פרוע, כדאמרינן בעלמא [שבועות מ"ו ע"ב] אפילו שומר נשבע ואפילו אשתו של שומר נשבעת. ואין לדמות כלל הדבר למה שאמרו אפילו מנהו אבי יתומים לא ישבע דדילמא אתי לאמנועי ולא מצטריך לאפוטרופוס לישבע אע"פ שמפסידים היתומים, כי מצוה יעשה אם ישבע כדי שלא יפסידו היתומים את חובם.
